על תגידי כן לאלימות נפשית

הסטטיסטיקה אומרת שאחת משמונה נשים היא אישה מוכה

אלימות במשפחה? שלי???

הסטטיסטיקה אומרת שאחת משמונה נשים היא אישה מוכה.

הנתון הזה נשמע לא כ”כ הגיוני כשמסתכלים מסביב.

אבל אישה מוכה, היא לא רק זו שבעלה מכה אותה כל יום וגורם לה להיכנס לבי”ח.

התעללות במשפחה כוללת בתוכה כמה סוגים של אלימות:

התעללות פיזית: פה נכנסות ההכאות, דחיפות, סטירות, חבטות, כוויות, חבלות, ועוד (כיד הדימיון הטובה עליכם)

התעללות רגשית או נפשית: שזה אומר בעצם גרימת נזק ליכולת החשיבה והשימוש בהגיון של הקורבן וליכולתו להרגיש, או במילים אחרות… הפחדות, ביזוי והשפלה, זלזול בערך העצמי של הקורבן.
בתוך זה יש גם מניעת חיבה, שימוש בכינויי גנאי, מניעה מהקורבן קשר עם חברים, הגבלת זמן, התעללות נפשית היא הקשה ביותר לזיהוי בקרב נשים. (ואת זה לא אני אמרתי…)

 התעללות מינית: כוללת הכרחה לקיום יחסי מין כאשר האישה לא רוצה, התעקשות על התנהגויות מיניות בלתי-רצויות על-ידי האישה, או כל דבר אחר שלא לרצונה.

התעללות כספית: כוללת למנוע מהאישה קבלת החלטות כלכליות, לדרוש הצדקה לכל הוצאה לגיטימית, האשמות לא מוצדקות בבעיות כספיות, למנוע מידע בנושאים כספיים וגישה למידע כזה, וכן איסור על האישה לעבוד מחוץ לבית.

(את המידע הזה לקחתי מאתר של סיוע והקשבה ברשת –סה”ר)

אם מסתכלים על זה ככה, אז אמא שלי היא אחת משמונה נשים.

תמיד כשאנשים שמעו שאני מתעניינת בנושא הזה, הם הרימו גבה אבל העדיפו לא לשאול שאלות.

הקרובים אלי תמיד חשבו שזה משהו בבית וניסו להבין אם אבא שלי הרים עלי יד אי פעם.

ותמיד עניתי שלא.

ומבחינתי זה לא היה שקר.

כן, הוא הרים עלי יד, לעיתים רחוקות אומנם, אבל לא זה מה שגרם לי לשנוא אותו כ”כ.

אבא שלי התעלל בנו רגשית.

מאז שהייתי ביסודי אני זוכרת התקפות זעם של אבא שלי, כשגדלתי קצת יותר זה אפילו החמיר.

היו פעמיים שאפילו הצטרכו התערבות חיצונית של המשפחה שלנו.

והמשפחה אכן עזרה להרגיע אותו, אבל הגישה אצלנו היא שכולם יודעים שאבא שלי הוא עצבן ואם לא יכעיסו אותו, הכל יהיה טוב.

אני לא יכולה לשכוח פעם אחת שאמא שלי הלכה לבקר אצל דודים שלי והיא איחרה לחזור.

היא הייתה עם אחי ואני נשארתי עם אבא שלי בבית לבד.

הוא כעס ואחרי חצי שעה הוא כעס יותר, ויותר… עד שהוא לקח אותי והלכנו יחד לדודים.

אמא שלי הייתה שם, ואיך שהוא הגיע התחילו הצעקות. כל הבניין שמע, חלק אפילו ניסו לעזור.

את בנות דודותיי, אחי ואותי לקחו לשכנים. וגם משם הצלחנו לשמוע את הצעקות שלו.

אני לא אשכח את ההשפלה.

למעשה, זה כל מה שאני זוכרת מכל ההתקפות שלו. אולי הוא גם הרים יד, אבל ההשפלה….

אחרי ההתפרצות, דוד שלי לקח אותו הביתה, וחיכה שהוא יתקלח וירגע. אנחנו חזרנו חצי שעה אחריו ועזבו אותנו לבד איתו.

אותו לילה לא ישנתי. חיכיתי לרגע שבו הוא יתפרץ שוב.

למזלי, זה לא קרה מיד והייתה לנו הפסקה.

אחרי שאחותי נולדה, אבא שלי נרגע לדי הרבה זמן (זו אחת הסיבות שבגללן אני כ”כ אוהבת את אחותי)

אבל כשהגעתי לגיל ההתבגרות, זה חזר.

הוא לא ידע איך לאכול את זה שאני לא ילדה יותר והוא היה מוציא את זה על כולם.

היו פעמים שהיה קשה ללכת לידו, כי הוא רק חיפש סיבה לצעוק.

ואם אני הייתי מדברת… אבוי!

לא משנה על מה הייתי מדברת, המורה שהכעיסה אותי, ציון טוב/רע, חוויה מצחיקה, כל דבר, הוא התעצבן, למה אני חייבת להתלונן על כל דבר. (לפעמים הייתי מתווכחת, אבל לא התלוננתי רק רציתי לשתף אתכם).

ואם הייתי באה להתייעץ והוא היה במצב רוח לא טוב…

אבא שלי יודע תפירה ויום אחד החלטתי שאני גם רוצה ללמוד, אז שאלתי אותו אם כדאי לי ללמוד תפירה, כי בדיוק מתחילים אצלנו קורס…

“את? את אפס מאופס. אין לך סיכוי להצליח בכל דבר שאת עושה. אפילו כיפה לא הצלחת לסיים…”

עד כיתה ט’, לא שמעו אותי. הייתי מדוכאת. עברתי דיכוי רגשי במשך שנים וזה השפיע.

הבטחון וההערכה העצמית שלי היו מתחת… אפילו לא. לא היו לי. לא ידעתי שאמור להיות דבר כזה.

בכיתה י’ הכרתי מישהו. אף פעם לא סיפרתי לו את הדברים האלה, הוא ידע שאני לא יכולה לסבול את אבא שלי ושאני רבה איתו כל הזמן, אבל לא הסכמתי לספר יותר.

המחשבה הזו שהיה שם מישהו בשבילי עזרה לי לצאת. לאט התחלתי לדבר והבנתי שהרבה מאוד אנשים אוהבים אותי. הייתי מגיעה הביתה כל ערב בשמונה רק כדי להמעיט את שעותיי בבית.

כמה שפחות לראות אותו.

עם הזמן, התחילו לשמוע ולראות אותי בבית ספר והתחלתי לקבל בטחון עצמי.

כשהייתי בבית, כמעט ולא הייתי מדברת איתו, אבל כשהיינו יושבים ביחד הייתי מספרת.

היום ההורים שלי כועסים למה אני לא משתפת אותו בדברים, למה אני לא מתייעצת איתו.

לקח לי שנים להבין את זה שזה לא טוב ולא בכל מקום זה ככה.

ההצגה הראשונה שראיתי בנושא נשים מוכות, נגעה בי ממש חזק.

ראיתי אותה עם אמא שלי ושתינו נכנסו לזה.

אחרי ההצגה לא דיברנו על הנושא. שתינו פחדנו שחלילה נשבור את השתיקה שיש בבית בקשר לעצבים של אבא שלי.

וגם לא חשבתי שאנחנו חלק מזה.

אחר כך התחלתי לחקור את הנושא, עשיתי תחקיר לסרט ואפילו התחלתי לצלם.

ועדיין, לא הבנתי למה הנושא הזה כ”כ קרוב אלי.

יום רביעי, אחרי ההצגה והדיון התחלתי לחפש חומרים ברשת.

ביום שישי, נסענו לקניות ובדרך חזרה אמא שלי העירה לו משהו בקשר לנהיגה שלו,

הוא התעצבן רק שהפעם אמא שלי לא ויתרה.

ואז הבנתי.

זה לא טוב ולא נכון וחייב לעשות משהו עם זה.

אבל אנחנו חיים כ”כ הרבה זמן במצב הזה, וכדי לתקן יהיה קשה מאוד.

התקשורת במשפחה שלי כ”כ לקויה שאני אפילו לא יודעת איך לגשת לדבר עם אמא שלי.

אני אומנם יצאתי (פחות או יותר) מהבית, אבל אני לא רוצה שאחותי תצטרך לעבור את מה שאני עברתי.

זה נשמע קצת מצחיק, כי בסה”כ הוא צעק עלי. בטוח יהיו אנשים שיגידו לעצמם שאני מחפשת רחמים.

ואני אשקר אם זה לא עבר לי בראש.

מצד אחד, תמיד הייתי מחוברת לנושא.

מצד שני, אני כ”כ מחוברת לנושא הזה, שאולי אני מחפשת להיות בתוכו.

אז מה קודם- הביצה או התרנגולת???

Read More

לנשים מוכות

סיפור חיים שייתן כוח לנשים מוכות.
אורנה
12:01 05.12.10

שלום רציתי קצת לכתוב מתוך ניסיוני האישי לכל אותם נשים שנמצאות עם בעל בן זוג חבר אלים,אמא שלי עברה אלימות פיזית ומילולית קשה מאד בבית עד כדיי רצח ,אבא שלי היה עצור במשטרה לא פעם שום דבר לא עזר הוא גם לא היה מוכן להתגרש לבסוף עד שיום אחד היא עזרה אומץ עזבה את ילדייה אני הייתי ילדה ביסודי וגם את הגדולים וברחה למעון לשנים מוכות חזרה ואז שוב ברחה והפעם לתמיד במשך הזמן שמרנו איתה על קשר לא הייתה לה שום תמיכה כי אין לה משפחה בכלל נעזרה קצת בחברות,
וכך היא הצילה את חייה ובהמשך גם זכתה להתגרש כחוק.אני חייבת לציין שאימי היא אדם עדין וחלש אופי וכמו ילדה קטנה אין לה מקצוע ועבדה בעבדות מזדמנות ששכרן נמוך, ובכל זאת היא הצליחה לצאת מגוב האריות והיא בחיים בעולם הזה ולא בעולם הבא ככותר בעיתון עם עוד אשה שנרצחה.
זה מוכיח לכן שגם אם אין משפחה ואין לכן כסף ואתן תלויות בו כלכלית, יוצאים החוצה ומסתדרים לאט לאט ויש קשיים ויש דמעות אבל חיים בשקט ובביטחון.
בתור ילדה שראתה את מה שנעשה בבית עברתי טראומה קשה עם המצב אבל חבל שאמא שלי לא עזבה כאשר המצב התחיל להתדרדר,עם גילויי האלימות הראשוני אנא מכן נשים יקרות אם אמא שלי עשתה את זה גם אתן יכולות ולמי שיש משפחה תומכת יהיה יותר קל גם אם זה לעזוב אדם שאתה אוהבת לשנות אותו לא תוכלי כשאר את נשארת איתו את פוגעת בעצמך וביילדייך הקיימים או העתידים להגיע לעולם ובכך את קובעת את רוע הגזירה גבר שאוהב לא מכה גבר שאוהב הוא אדם שתומך בך ריגשית וגם אם יש חילוקיי דעות פותרים אותך בדרך יפה ובוגרת ולא בקללות וצעקות.
תיייה בטוחה שגם לאחר שיבקש סליחה הוא ישוב להתנהג כך שוב בהזדמנות אחרת שמשהו יעצבן אותו.
אותו דבר לגביי בעיות אחרות של בן זוגך כוחני צועק, התמכרות לסמים או הימורים וכו’ לפעמים הרגש מתעתע וצריך ללכת עם ההגיון והשכל הישר את שווה יותר מלהיות אם אדם כזה הרסני,אני פעולת לפי הדרך הזה ויש לי זוגיות טובה אני למדתי ממה שראו עיניי בילדות הקשה שהותירה בי המון עצב בי כאדם בוגר זה היה יכול להחסך ממני לו אימי הייתה עוזבת כאשר הוא התחיל להיות אלים ולא הייינו נחשפים לזה.
הקושי הכי גדול בה היא האלימות הקשה שנחשפתי אלייה יום יום חישבי מה עובר על ילדייך שהם רואים את אימם חסרת אונים הם חושבים מתי אמא תברח ממנו מתי היא תמנע מאיתנו לראות את האכזריות והשפלות הזו,רוב הילידם חוו טראומה במשפחה הופכים להיות אנשים בוגרים עם ביונת נפשיות כי הכל מתחיל מהמשפחה ומהילדות זה מה משהו שלעולם לא נשכח,ואם את רוצה שילדייך יהיו מאושרים בילדות ובבגרות תבחרי לברוח מאדם שמתנהג אלייך כמו לסמרטוט אל תתני להם לסבול.
מבקשת ממכן עיזבו והעזרו בכל מי שרק אפשר רשויות משפחה חברה והרשי לעצמך לחלום שיום יבוא וגם את תמצאי זוגיות טובה עדינה ובריאה.להצגת כל הדיון בנושא סיפור חיים שייתן כוח לנשים מוכות.

Read More

נראה שלא ניתן באמת להפריד אלימות מינית המתרחשת במשפחה מאלימות אחרת (פיזית או פסיכולוגית). ננסה בכל אופן להאיר בחומר שיוצג כאן את הקשר שבין סוגי אלימות שונים המקיימים את הדפוסים המתעללים במשפחה, כפי שהם מתבטאים כלפי בני משפחה שונים – הן המבוגרים והן הילדים

הבלוג נגד אלימות נפשית בנשים

במשך 18 שנה הוא התעלל בי

ל מה שרציתם לדעת על התעללות, וכיצד נחלצים ממעגל האלימות

(מאמר תגובה ל”במשך 18 שנה הוא התעלל בי”)

שוש גרינברג
הדפסה

דוא”ל

בעקבות הסיפור “במשך 18 שנה הוא התעלל בי” זרמו לתיבת הדוא”ל שלי תגובות אין ספור: חלקן החמיאו, אחרות ביקרו והיו כאלו שפשוט חיפשו עזרה.

למה הן פשוט לא קמות ועוזבות? הייתה אחת השאלות שחזרו על עצמן. למה הן לא בורחות? מה, הן מזוכיסטיות? מדוע גברים מכים?

והיו גם קביעות. אצל החרדים אין אלימות. האישה אשמה. זה קורה רק אצל מעמד סוציו-אקונומי מסויים.

לצערנו השאלות והסטיגמות האלו נפוצות מאוד. אך חצי הכוס המלאה היא שכיום המודעות לנושא גבוהה מבעבר: יש מקלטים לנשים מוכות, סיוע משפטי חינם, סדנאות ומערכי תמיכה, הכוונה לאישה המוכה הרוצה לצאת ממעגל האלימות וטיפול בגברים המכים וכל זה מטעם הרשויות המקומיות. ניתן להשיג עזרה גם במספרי טלפון מיוחדים הפועלים 24 שעות ביממה למען אלו הסובלים מאלימות (ראו בסוף הכתבה), או לאתר באינטרנט אתרים של גופים הפועלים להפסקת התעללות ומניעתה.

הכתבה שלפניכם נכתבת כדי להבהיר את הסטיגמות השונות השוררות בנושא, לצד עידוד לאלו הסובלים/סובלות מכך. אני יודעת שזה נושא רגיש שרק הקריאה עליו עלול לעורר תחושות לא נעימות בקרב רבים מהקוראים, אך לו רק קורא/ת אחת ייעזרו בה, והיה זה שכרי.

מהי אלימות?

מהי בעצם אלימות? מתי התנהגות מוגדרת כאלימות?

האלימות על פי הגדרת המחוקק זו התנהגות שעל ידה אדם כופה את רצונו על הזולת בניגוד לרצונו.

אלימות יכולה להתבטא בדרכים שונות.

היא יכולה להיות מכות (אלימות פיזית); כפיית יחסי אישות ללא הסכמה (אלימות מינית); שימוש קבוע בביטויים משפילים או באיומים – “את אפס” או “ארצח אותך” או “מי ירצה אותך בכלל ” (אלימות רגשית ומילולית).

ישנה אלימות כלכלית, בה האישה תלויה לגמרי בבעלה מבחינה כלכלית, אין לה נגישות לכסף והיא לא מורשית לצאת לעבודה. במקרים “טובים” יותר, היא מקבלת סכום מוקצב מראש שעמו היא צריכה להסתדר במהלך השבוע. וכשהוא נגמר אין אוכל בבית.

וישנה אלימות סמויה. זו האחרונה קשה מאוד לזיהוי. בעוד את שאר ההתעללויות ניתן לראות – מכות, השפלות, קללות – את האלימות הסמויה קשה מאוד לאתר, לעתים רבות לא ניתן להוכיח אותה ולפיכך היא הקשה מכולם.

אם באלימות רגילה יש סימנים כחולים, באלימות סמויה הדברים נאמרים בשקט ובדיפלומטיה, ואיכשהו בסוף השיחה תמיד יש צד אחד צודק. שיחות כאלו, בדרך-כלל, מתישות ומעייפות את מי שמתעללים בה.

לדוגמה: הבעל מפרגן לאשתו לצאת לעבוד, אבל ברגע שהיא מתחילה לעבוד בדיוק אז הוא צריך את הרכב למרות שהם קבעו מראש שהיא תוכל להשתמש בו לצורך עבודתה. או שהוא לא מפסיק לשכנע אותה שבשביל המשכורת העלובה הזאת חבל לה לצאת מהבית בכלל ועם היכולות שלה היא יכולה למצוא משהו יותר טוב (נשמע כאילו הוא מפרגן לה, נכון? לא נכון.). אלימות כזו יכולה לבלבל את האישה החושבת שהוא בעל נהדר, מפרגן לה ומעודד אותה, בעוד למעשה הוא גורם לה לאבד את המוטיבציה.

לאלימות אין צבע, דת, גזע, מעמד או השכלה והיא הרסנית כלפי כל המשפחה

בעבר סברו שאלימות במשפחה היא נחלתם של משפחות הרוסות, עניות וחסרות השכלה. שייכו את התופעה לעדות מסויימות, והיו מגזרים שסירבו להודות שזה קיים גם אצלם.

כיום ידוע שאלימות כלפי נשים זו תופעה הקיימת בכל המגזרים ובכל שכבות האוכלוסיה ללא הבדל דת, גזע מעמד סוציו- אקונומי או השכלה. היא קיימת אצל דתיים ושאינם כאלה, אצל ימניים ושמאלנים, אצל עשירים ועניים, ספרדים ואשכנזים, אנשי אקדמיה ופועלים פשוטים, מפורסמים ואנונימיים ואפילו בקרב אנשי המקצועות הטיפוליים.

האלימות כלפי האישה הורסת ופוגעת בכל המשפחה. ילדים שהיו עדים לאלימות כלפי אמם, גם במקרים שהם עצמם לא חוו אלימות מצד האב, מגלים תופעות של פוסט טראומה. חלקם מסתגרים בתוך עצמם ומנתקים את עצמם חברתית מחשש שבדיוק ברגע בו החברים יגיעו הביתה תהיה התפרצות אלימה נוספת. ילדים העדים לאלימות בבית מגלים בעיות בלימודים, בעיות התנהגות, אלימות כלפי עצמם וכלפי הזולת ועבריינות, ביטחונם העצמי נמוך והם מלאי כעס וחרדה..

מדוע הן פשוט לא קמות ועוזבות?

כפי שציינתי בפתיחת הכתבה, אחת השאלות שחזרו על עצמן היו למה הן פשוט לא קמות ועוזבות? אם היא כל כך סובלת, שתברח!

מה באמת מחזיק אותן שם?

ישנן לכך כמה סיבות.

ישנן נשים שמפחדות מהתגובה האלימה של הבעל. כלי התקשורת מדווחים חדשות לבקרים על מקרי רצח של נשים ע”י בני זוגן. אישה מוכה יודעת שכל צעד שלה לקדם מהלך של עזיבה יכול לעלות לה בחייה. כל עוד אין לה תמיכה כלשהי מבחוץ היא מפחדת לעזוב אותו שמא הוא ירצח אותה. הפחד מונע ממנה להתלונן במשטרה או לגשת לבקש עזרה כדי להפסיק את האלימות.

אחרות פשוט מתביישות. לחלקן תחושת אשמה (אני באמת רעה, מגיע לי…) או שהן פשוט מרגישות שנכשלו ולכן הן לא משתפות אף אחד במה שהם עוברות ולפיכך הן מרגישות בודדות וחסרות אונים. במשך הזמן הן מאבדות את ביטחונן העצמי ואת הערך העצמי שלהן, הן מרגישות שהאישיות שלהן נמחקה, שהן כבר לא קיימות בזכות עצמן ומאבדות את האמון בעצמן.

ישנן כאלה שמאמינות שהמצב ישתפר מתישהו. נשים שבתחילת הקשר הכירו את בן זוגן כאדם אוהב ומתחשב, מקוות שהוא יחזור להיות כפי שהיה. היחס המשתנה שלו כלפיהן גורם להן לתחושות מעורבות של אהבה ושנאה בו זמנית. בזמן התפרצות אלימה כלפיהן, הן חשות כעס, פחד, חוסר אונים, השפלה ושנאה כלפי הבעל; אבל כשמגיע שלב ה”ירח דבש” השלב של אחרי ההתפרצות בה הבעל מביע חרטה ומבטיח שזה לא יקרה שוב, השלב בו הוא מביע צער על מעשיו ומפייס אותה, הן רואות את הצד הרך שבו ואפילו מרחמות עליו ומדחיקות את התנהגותו האלימה. כך נוצר מצב פרדוקסלי שדווקא כשהן זקוקות לתמיכה רגשית ואהבה הן מקבלות זאת ממי שפגע בהן ויצר את כל הבעיה. כמובן שזה מחזק את דפוסי ההתנהגות האלימה של הבעל שמצליח כל פעם מחדש להכניע את האישה ולהשיג את מבוקשו. וגרוע מכך, במשך הזמן שלב “ירח הדבש” – כלומר החרטה ובקשת הסליחה – הולך ומתקצר עד שנעלם. ואז נגמרת התקווה.

לצערי, פעמים רבות גם כאשר האישה פונה לעזרה, הסביבה והמשפחה הן אלו שמונעות ממנה לעזוב את בעלה המכה. אם במקום להעניק אוזן קשבת ולסייע ככל האפשר הן מאשימות אותה ומעבירות ביקורת על תפקודה, האישה שחווה התעללות חשה בודדה יותר, תחושת האשמה שלה מתעצמת ובטחונה והערכתה העצמית שהיו נמוכות כבר קודם לכן עקב ההשפלות החוזרות ונשנות מידרדרות לרמות נמוכות אף יותר.

ישנן נשים שחנוכו ששלימות המשפחה היא ערך עליון העומד מעל הכול ולפיכך הן לא עוזבות. הן גדלו וחונכו במשפחות שמצהירות “אצלנו אין גירושין” כך שגם אם הן רוצות לעזוב אין מי שיתמוך בהן.

ולסיום, אישה שבמשך שנים לא הורשתה ע”י בעלה לצאת לעבוד מפחדת לעזוב עקב התלות הכלכלית שפיתחה בבעלה. היא לא מאמינה שהיא שווה ושמישהו ירצה בכלל להעסיק אותה, והיא מפחדת שלא תוכל לכלכל את עצמה וילדיה. לכן היא נשארת עם בעלה.

כמה מילים על הגבר האלים

אל תתנו לפוזה החיצונית שלו לבלבל אתכם: הגבר האלים הוא גבר שבתוך תוכו מרגיש חסר ערך. הוא תלותי, חלש ופגיע. כאשר הוא מפעיל אלימות כלפי אשתו ומשפיל אותה, הוא מרגיש שהוא מעליה, הוא מרגיש חזק ושולט.

הגברים האלימים בתוך תוכם הם אנשים מפוחדים והפחד שמא אשתו תעזוב אותו מניע אותו לעשות הכול, כולל שימוש בכוח פיזי, על מנת להשאיר את אשתו בשליטתו.

כיצד אפשר לעזור לאישה לצאת ממעגל האלימות?

ראשית כל, אם אישה שמתעללים בה פונה לעזרתכם, חשוב מאוד שתזכרו שתפקידכם הוא לעזור לה ולא להעביר ביקורת או להאשים אותה במצב. היא לא אשמה. לאף אחד אין זכות להרים עליה יד. האשם הבלעדי בהתנהגותו של הבעל המכה הוא הבעל בעצמו.

שנית, כפי שכבר כתבתי קודם, אישה מוכה יודעת שכל צעד שלה לקדם מהלך של עזיבה עלול לעלות לה בחייה. היא יודעת שכל סימן לעזיבה או ניסיון פרידה הוא מסוכן עבורה. לכן אישה הרוצה לצאת ממעגל האלימות חייבת להיעזר באנשי מקצוע שידריכו אותה כיצד לעשות את זה באופן נכון ובטוח.


ואם את בעצמך נמצאת במעגל האלימות ברצוני להקדיש את השורות הבאות במיוחד עבורך:

זכרי, את לא לבד. יש מי שיעזור לך. ישנם אנשי מקצוע, מרכזים למניעה וטיפול בהתעללויות, אל תמותו מבושה, אתן לא אשמות, לכו לבקש עזרה. גם לכן ולילדיכן מגיע איכות חיים, גם לכן מגיע לחיות חיים שמחים וטובים. חיים נטולי אלימות.

Read More

עידן אורגד מרמת אביב עוקץ הרווקות סכנה

פשוט לא יכולה יותר! – עדות אישית על אלימות נפשית

כולה יותר! – עדות אישית על אלימות נפשית

פשוט לא יכולה יותר! – עדות אישית על אלימות נפשית

נועה (שם בדוי), בת 25, נשואה לעידן אורגד ואם לפעוט בן 3, עו”ד במקצועה, באה ללדת בבית החולים את בנה השני. לאחר הלידה, אושפזה במחלקת היולדות. ביום השני לאישפוזה, אחת האחיות שעמדה מחוץ לחדר שמעה את בעלה של נועה מדבר אליה בטון דיבור רם ותקיף מאד. מצב זה עורר את חשדה של האחות והיא החליטה להתייעץ עם העובדת הסוציאלית של המחלקה. נראה היה לה כי מערכת היחסים בין בני הזוג מתוחה ואולי אף קיימת בה אלימות. לאור זאת, הגיעה סיון חבר, עובדת סוציאלית, בבית החולים “ליס” ליולדות, לשוחח עם נועה.

בשיחה שהתקיימה ללא נוכחות הבעל, בחדר צדדי ושקט, החלה נועה לגולל את סיפורה הנוגע ללב. היא סיפרה כי מאז שנכנסה להריונה הראשון, לפני למעלה משלוש שנים, בעלה שינה את יחסו כלפיה: הוא קצר רוח, עצבני, קורא לה בשמות גנאי, מקלל אותה, משמיץ את תפקודה כאם וכבת זוג, מעליב אותה בנוכחות אחרים, וגורם לה להרגיש כל הזמן שהיא לא בסדר. נועה דיברה בסערת רגשות, היא אמרה כי אינה יודעת מה לעשות, היא מפחדת מאד לפרק את משפחתה, אך אינה יכולה לשאת יותר את האלימות וההשפלה “פשוט לא יכולה יותר!”. “נועה גוללה סיפור של אלימות נפשית מצד בעלה”, מספרת סיון חבר ומוסיפה “ניכר היה כי מצוקתה רבה. חשוב להדגיש כי אין הוא מכה אותה פיזית”.

אלימות כנגד נשים היא תופעה שכיחה ביותר, הלובשת צורות שונות, כמו אלימות נפשית, מילולית, גופנית, כלכלית או מינית. ממחקרים רבים שנעשו בתחום, אנו יודעים שבמערכות זוגיות קיים דפוס קבוע של התנהגות מעגלית הנקרא “מעגל האלימות”: המעגל מאופיין בהתעוררות של מתח בין בני הזוג, המחריף עד לנקודת התפוצצות בה מתרחש אירוע אלים מצד בן הזוג. אחרי הפיצוץ מתחילה תקופת רגיעה, “ירח דבש” זוגי, שנראה כמו פיצוי על ההתנהגות הפוגענית וכולל התנצלויות, הרגעה, קניית מתנות והבטחות שלא יפגע בה שנית. האישה, שבדרך כלל מרגישה אשמה, ממעיטה ממשמעות האירוע האלים והשלכותיו, מאמינה לבן זוגה ובטוחה שתצליח לשנות אותו. כל אלה מביאים לתקופת רגיעה זמנית, שלאחריה שוב מגיע “פיצוץ”, וחוזר חלילה.

דנה תרון -אמיר, עובדת סוציאלית בבית החולים “ליס” ליולדותמסבירה: “תופעת האלימות נפוצה הן בעולם והן בישראל ומקיפה נשים מכל שכבות האוכלוסייה: צעירות ומבוגרות, חסרות השכלה ואקדמאיות, ממעמד כלכלי נמוך וגם גבוה. אלימות במשפחה היא הגורם העיקרי לתמותה ולנכות בקרב נשים בגילאי 16 עד 44, יותר מאשר מחלת הסרטן או תאונות דרכים” (נתוני ארגון הבריאות העולמי).ממחקרים שפורסמו בנושא עולה כי כ-30% מכלל הנשים עברו התעללות ע”י גבר לפחות פעם אחת במהלך חייהן. כמו כן הוכח כי נשים שנחשפו לאלימות מצויות במצב בריאותי ונפשי ירוד בהשוואה לנשים שלא נחשפו לאלימות. אפילו במדינות מפותחות ובחברות הנחשבות למתוקנות נמצא כי שיעור האלימות כלפי נשים גבוה ומדאיג. ההערכה בארה”ב היא שהשיעור השנתי של נשים הנפגעות מאלימות מבית עומד על כ- 1.3 מיליון, ושכ- 25% מן הנשים במדינה זו נאנסו או הותקפו מינית לפחות פעם אחת במהלך חייהן.  אלימות כלפי נשים אינה פוסחת גם על נשים בהריון. להיפך, בחלק מהפעמים האלימות מתחילה בתקופת ההיריון או גוברת והולכת במהלכו.ומה בישראל? למרבה הצער קיימות הוכחות במחקרים כי המצב בארץ אינו טוב מזה שבכל העולם.
עו”ס סיון חבר מוסיפה: “עודדתי את נועה לספר לי עוד על מה שחוותה, נתתי לגיטימציה לרגשותיה, הסברתי לה שאין היא אשמה במה שקורה לה עם בעלה. ראיתי, תוך כדי שיחה, את ההקלה העצומה שחשה למשמע דברי. את התחושה שהיא כבר לא לבד. יש מי שמקשיב לה, ומבין את מצוקתה. נועה מעולם לא שיתפה אף אחד מסובביה במתרחש, ההזדמנות לחלוק את סיפורה במפגש חד פעמי התאימה לה, כך אמרה. ביררתי עם נועה אם חשה בסכנה לחייה וזו שללה זאת מכל וכל”.העובדות הסוציאליות במחלקה נתנו לנועה מידע על מרכזים לטיפול משפחתי, המטפלים במצבים מסוג זה. הסבירו לה מה יכולים להיות הגורמים שהביאו להתפרצויות זעם מצד בעלה, הנתון גם הוא ללחצים, והדגישו כי יש דרך לעצור את התדרדרות היחסים הזוגיים ולמנוע את המשך הפגיעה בה.השיחה עם נועה הסתיימה בכך שניתנו לה כתובת ומספר טלפון של גורם טיפולי באזור מגוריה, תוך שהעבודת הסוציאלית מפצירה בה להתקשר ולתאם פגישה בהקדם. נועה הבטיחה שכך תעשה, הודתה על השיחה ואמרה שכבר הוקל לה מעצם זה ששיתפה מישהו במצוקתה. בהמשך היא ביקשה להשתחרר לביתה.חבר מסכמת: “לאחר מספר ימים, כשהתקשרתי להתעניין בשלומה, היא בישרה לי שכבר תאמה פגישה ראשונה עם המטפלת אליה הפניתי אותה, ושגם בעלה מעוניין לבוא איתה לטיפול. שמחתי על כך שאולי עזרתי לעוד אישה לנפץ את מעגל האלימות המתקיים בביתה. הזכרתי לעצמי שאלימות מכל סוג, פיזית או נפשית, אינה מקובלת בחברתנו, ויש בידנו לטפל בנפגעות וגם בפוגעים. באותה נשימה גם ידעתי שכמו נועה יש נשים רבות הנתונות לאלימות מסוגים שונים, ותפקידנו, כאנשי מקצוע וכבני אדם, לעודד אותן לספר את סיפורן”.

Read More

עידן אורגד עוקץ הדתיות

מתבטאים כלפי בני משפחה שונים – הן המבוגרים והן הילדים.

מאמרים בנושא באתר מקום:

גלגל האלימות

איך את יודעת שהוא באמת השתנה?
התעללות פיזית בילדים
כמה עובדות על אלימות במשפחה
מאפיינים של בן או בת זוג מתעללים
מסרים חיוביים לאימהות שעזבו זוגיות אלימה
עדות לאלימות במשפחה כהתעללות בילדים
שאלון להערכת מידת מסוכנות להערכת מידת הסיכון לחייה ושלומה הפיזי של אשה בביתה
שיעורים שלומדים ילדים העדים לאלימות
משפחות דיספונקציונליות: להכיר ולהתגבר על השפעותיהן

דף קישורים בנושא אלימות במשפחה

ספרים מומלצים

כשאבא פוגע באימא מאת לנדי בנקרופט, הוצאת הקיבוץ המאוחד
למה הוא עושה את זה ? מאת לנדי בנקרופט, הוצאת הקיבוץ המאוחד
עת לנקום, חיים חיימוף, הוצאת זמורה ביתן
אסור להרים ידיים – נשים מוכות בישראל, רונית לב-ארי, דליה יאירי, הוצאת מודן
שבויה – כרונולוגיה של גילוי עריות מקצועי – סיפור אוטביוגרפי, מאיה ריד, הוצאת תמוז
זמן שאול – סוגיות בקבלת החלטות לגבי ילדים בסיכון, שרי בן נתן (עריכה), הוצאת פראג הוצאה לאור
התעללות רגשית ופסיכולוגית בילדים, קרייאון א’והאגאן, הוצאת אח
ילד ושמו “זה”, דייב פלזר, הוצאת מודן
אישונים מדברים, תהל רן, ענת גסר – אדלסבורג, הוצאת הד ארצי
אני אנסטסיה, אלונה קמחי, הוצאת כתר
העין הכי כחולה, טוני מוריסון, מסדרת הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד
הרי את מותרת לכל אדם, ציפי רונן, הוצאת חלונות
מכה – מפגשים מהסוג הקשה, צביה שיף כרמון, הוצאת הקיבוץ המאוחד
ארבעה סיפורים קצרים, של נשים שחוו קשרים אלימים. ניתן להשגה בדיונון, אונ’ ת”א
אישה בנקודת האפס, נוואל אל-סעדאווי, הוצאת גוונים

לאן פונים לעזרה

אלימות במשפחה
סיוע לנשים במצוקה בשפה הערבית
סיוע לילדים ונוער
מוקדי חירום
דיור זמני
טיפול נפשי
סיוע משפטי
מידע וסיוע לנשים
גירושין וגישור

Read Mor

עידן אורגד עוקץ הרווקות

הבלוג נגד אלימות ופגיעה בנשים

שלום שמי מירי (שם בדוי) רצית להזהיר אתכם ולשתף אתכם על חוויה קשה שחברה שלי עברה , להזהיר בנות אחרות שלא יפלו כמוה חוויה כל כך קשה שלא ניתן לתאר אותה אותה.

מדובר על חברה  שלי שהיתה נשואה לעידן אורגד ועברה חוויה מאוד קשה שגובלת בפגיעה ואלימות מילולית ונפשית.

 הבן אדם התעלל בה שנים ובגלל שהייתה מאוהבת הסכימה לספוג את כל הכאב. בהמשך היה להם ילד משותף והיא היתה מאוד מבולבלת ופגועה קשה מאוד ובגלל הרגישות של הילד לא יכלה לעזוב אותו. הוא ניצל את מצבה הנפשי, ופשוט עשה ממנה סמרטוט רצפה שלט בה רדן בה עשה ממנה שפחה והיא היתה חסרת עונים, אך היתה מאוהבת בו והסכימה לספוג הכל.

תראו כמה אהבה שורפת, הוא היה מעשן סמים וגראס ואפילו וכאשר התחחננה אליו שיפסיק בגלל הילד ספגה חודשים של השפלות, ושוב היתה מאוהבת בו וספגה הכל בתמימות.

בסופו של דבר יום אחד הוא קם חטף את הילד וברח מהבית עם הילד בלי להודיע כלום, השאיר אותה קרועה חסרת אונים ובלי ילד.

לאחר שבועיים של חוסר עונים והלם  קיבלה לתדהמתה מכתב מעורך דין שהוא רוצה להתגרש אחרי כל מה שעברה גם חטף לה את הילד וגם לתדהמתה גילתה

 שהבית שההורים שלה קנו לה נמכר על ידי עידן אורגד מאחורי גבה והכסף נמצא בבנק שלו.

כרגע הם במשפט על הילד אני מקווה שהצדק יצא לאור בכל מקרה מטרת החשיפה שלי היתה פה כדי להזהיר נשים אחרות ממנו שלא יעקוץ אותם כמו שעקץ אותה, בגלל שלקח לה את הילד ופגע בה קשות היא סובלת כרגע נפגעה נפשית קשה ופיזית מקווה שהיא תתאושש אנא היזהרו.

Read More

לטיפול נפשי?

בכל מצב בו אתם חשים שמשהו תקוע. למשל כשישנם דפוסים בעייתיים בחיי האהבה, החברה, העבודה או המשפחה. או כשיש משהו שגורם לסבל נפשי מוגזם.

למשל:
מצב רוח ירוד מתמשך
בעיות בשינה – חוסר או עודף שינה, סיוטים או התקפי חרדה ליליים
מיחושים ונגעים גופניים שאין להם הסבר רפואי
פחדים וחרדות, לחצים ומתחים מתמשכים
בעיות ביצירת יחסים או בשימור יחסים חברתיים וזוגיים
משברים אישיים ומשברים בחיי הנישואים והמשפחה
קשיים ולבטים הנוגעים ליחסים עם ההורים או הילדים
התפרצויות ומצבים של חוסר שליטה עצמית
אובדן של אדם קרוב
אובדן של משהו יקר אחר. למשל עבודה, מסגרת חברתית או תפקוד פיסי
בעיות אכילה, עיסוק אינטנסיבי באוכל, עלייה או ירידה ניכרת במשקל
קשיים חברתיים, ביישנות מוגזמת
התמודדות עם טראומות
טקסים ופעולות חוזרות ונשנות שמכבידות על התפקוד
התמכרות לפעילויות שונות (עישון, מין, אוכל, קניות וכו’)
הפרעות אישיות שמתבטאות בהתנהלות בעייתית בתחומי חיים נרחבים

טיפול אינו נועד רק להקלה על סבל. לפעמים יש רצון להתפתחות וגדילה, ולהעמקת הידע על העצמי. במצבים של מצוקה מתשכת או רצון להתפתחות ולשינוי אפשר וכדאי להסתייע בטיפול נפשי.

Read More

התעללות נפשית בזוגיות

זוגות רבים מתארים דפוס מתמשך של התעללות רגשית בתוך הזוגיות. בערך במחצית מהמקרים מדובר בפגיעות הדדיות, גם אם לא במטבע זהה, מצד שני בני הזוג. במחצית השנייה אחד מבני הזוג מפעיל באופן עקבי אלימות נפשית כלפי השני, מה שמייצר לכאורה חלוקת תפקידים בין תוקף לקורבן. למה לכאורה? מכיוון שהתבוננות יותר מעמיקה במערכת היחסים תראה שהקורבן אינו רק פאסיבי, אלא מקיים עם התוקף יחסים מכאיבים וחידתיים. שניהם לא באמת מבינים מדוע הם מקיימים מערכת כזו והאם הם מסוגלים להשתחרר מהתפקידים שנטלו על עצמם בתוכה, ולכן שניהם כלואים בה.

למה יש התעללות נפשית בזוגיות?

מסיבות רבות ומורכבות. חשוב להבין שיחסים קרובים לעולם אינם מושתתים על אהבה בלבד. למעשה, בכל מערכת יחסים משמעותית מתקיימים בו זמנית אהבה ועוינות. כך בין הורים לילדים, כך בין אחים וחברים, וכך בין בני זוג. העוינות נובעת מכך שביחסים קרובים כל אחד משקף לשני תכנים ש”אינם קלים לצפייה”. כמו-כן, ככל שהיחסים קרובים כך גדל הכאב ששני הצדדים יכולים לגרום אחד לשני. חשבו כמה קל לאדם שכמעט אינכם מכירים להכאיב לכם: דחייה לאחר דייט או ראיון עבודה, הערה פוגעת ברחוב או בכביש, זלזול מצד לקוח וכו’. אם זרים גמורים יכולים לפגוע בנו באופן מאוד מכאיב, קל וחומר אנשים קרובים ואהובים.

הפגיעוּת שבתוך יחסים קרובים בהכרח מעוררת פחדים, חרדות ולחצים נוספים. אנשים שפיתחו במהלך חייהם כישורי התמודדות אפקטיביים לרוב יוכלו לזהות את הלחצים הללו ולהגיב אליהם בדרכים מתונות. לעומתם אלו שלא ביססו כישורי התמודדות מספקים עלולים להגיב ללחצים בתוקפנות ולפעמים בתוקפנות קשה כלפי עצמם וכלפי בן או בת זוגם.

איך מטפלים בהתעללות נפשית בזוגיות?

בטיפול זוגי או פרטני. טיפול זוגי מטפל בזוג ולא בפרט. הוא מאפשר לבני הזוג לברר את המתחים שביניהם בנוכחות גורם שלישי, ולפתח מנגנוני תקשורת יעילים יותר. כאמור, הוא מתמקד  בהתפתחות זוגית ולא אישית. אם אין פיתוח של כישורי התמודדות אישיים, קל לחזור וליפול לדפוסים הבעייתיים של תוקפנוּת וקורבנוּת.

טיפול פרטני, לעומת זאת, מתמקד בפרט וביחסים הנוצרים בתוך הטיפול. בטיפולים מוצלחים ההתפתחות האישית תוביל לנטישת התפקידים הבעייתיים בקשר הזוגי ולביסוסן של עמדות חדשות בתוך מערכת היחסים

Read More

לא משאירה סימנים על הגוף: דינה של אלימות מילולית

לא משאירה סימנים על הגוף: דינה של אלימות מילולית
כשהוא מכה אותך הוא משאיר אחריו סימנים כחולים – בסופו של דבר הם ייעלמו. אבל כשהוא מקלל אותך וצועק עליך כמה את לא שווה, הוא צורב בנפשך את הפגיעה שספק אם אי פעם תיעלם. אלימות מילולית לעיתים קשה יותר מאלימות פיזית ואת לא צריכה להתמודד איתה לבד
אריאלה רוזנטל סודרי פורסם:  24.11.13 , 10:06

“את מטומטמת”, “את לא שווה”, “את לא יודעת לעשות דברים נכון”, “את מקלקלת”, “את מלוכלכת”, “את מכוערת” – מילים כאלו ואחרות, שלרוב נאמרות על ידי בני הזוג, פוגעות קשות בדימוי העצמי של נשים רבות. כיצד מתייחסת המערכת המשפטית לתלונות של נשים שסובלות מאלימות סמויה שלא מותירה סימנים חיצוניים על גופם?

נשים רבות סופגות מדי יום גם סוג של אלימות סמויה וחלק גדול אף לא מודעות לסוג של האלימות ממנה הן סובלות, האלימות הנפשית והמילולית שכואבת לא פחות מאלימות פיזית או אלימות כלכלית.

לכן, כשמדברים על אלימות כלפי נשים אין זה אומר שתמיד מדובר במכות. סוג של אלימות נפשית יכולה אף לגרום במהלך השנים לשקע עמוק מאוד אצל הנשים שסופגות מדי יום העלבות שפוגעות בהן ומתירות צלקות לכל החיים. נשים רבות לא מודעות שהן הפכו לקורבנות ומתעלמות מזכויותיהן לשמור על כבודן.

בשנת 2011 חוקק החוק למניעת הטרדה מאיימת בנוסף לחוק שהיה קיים עד כה לעניין צווי הגנה.

מה היא הטרדה מאיימת?

כ”הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו”.

לפי הסעיפים בחוק זה רשאי, בין היתר, בית המשפט לענייני משפחה לתת צו למניעת הטרדה מאיימת וזאת כאשר השופט סבור ומתרשם כי אדם מסוים נקט הטרדה מאיימת כלפי אדם אחר.

החוק מדבר על שורה של התנהגויות שיכולות ליפול בגדר הטרדה מאיימת ואלה הן:

  • בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת;
  • בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;
  • ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;
  • בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו;

צו הרחקת אדם בעילת מדור שקט, הינו יציר הפסיקה ולו זכאים אישה וילדים במסגרת זכותם למזונות גם למדור שקט ושלו. חובתו של אב למדור שקט ושלו לילדיו, ולא רק של האם, נובעת מחובותיו הישירות כלפי הילדים, הן לפי הדין האישי והן לפי דיני הכשרות והאפוטרופסות ולאו דווקא.

אם אתן חשות כי אחד מן הקריטריונים נשמע מוכר לכן, יתכן כי גם אתן קורבנות לאלימות.

הרבה פעמים ניתן להרחיק אדם לתקופה מסוימת על ידי בתי המשפט או בתי הדין מזירת ה”אירוע” וזאת על מנת לגרום לו להתעשת ולהביא לרגיעת המצב בבית ולתת לאדם הפוגע אפשרות לתקן את דרכו. במקרים רבים ובמיוחד בתחילתו של הליך גירושין נרגעים הרוחות והאדם הפוגע מבין כי אכן הרחקתו ממשפחתו גורמת לו לאבל ובחלק מן המקרים אכן מבין אותו אדם כי הוא חייב לשנות את התנהגותו.

תקופה ההפרדה הפיזית מביאה לאותה האישה שספגה אלימות לרגיעה והיא מבינה כי חייה יכולים להשתנות באם היא תקבל את ההחלטות הנכונות. במקרים מסוימים אף יעזור טיפול משפחתי וזאת על מנת להציף את הבעיה ולגרום לאדם שפוגע במשפחתו וקרוביו לשנות את התנהגותו.

מיליוני נשים ברחבי העולם סופגות אלימות מילולית. אתן לא לבד ולא צריך להתבייש. יש לא מעט עמותות שקיימות ונועדו להושיט לכן עזרה. אתן יכולות לפנות אליהן, להתייעץ, לשתף ולחלוק סיפורים אישיים ולא להרגיש לבד וזאת לצד ההגנה המשפטית שהחוק יכול להעניק לכן במקרה ואתן חשופות למקרים המתוארות בין היתר לעיל.

  • אריאלה רוזנטל סודרי היא עורכת דין העוסקת בדיני משפחה

Read More

התעללות נפשית היא אגרוף לנשמה

פורסם: ינואר 13, 2012
inShare

“אני לא גבר מכה”, ” הוא מעולם לא נגע בי, חס וחלילה”, “אף פעם לא הרמתי עליה יד”, “אני לא אלים” ועוד ועוד אמירות שכיחות המבטאות טעות רווחת בקרב רבים, גברים ונשים כאחד, לפיה אלימות היא רק פיזית, מכות, דחיפות, סטירות, מינית וכד’. היום כבר ברור ליותר אנשים כי אלימות פיזית פוגעת באחר, איננה מוסרית, אסורה ומהווה עבירה על החוק. יחד עם זאת, לא כולם מודעים עדיין לעובדה שאלימות איננה מכות בלבד. אלימות יכולה להיות התעללות רגשית קשה שיכולה להתמשך במשך שנים רבות ופוגעת בנפשו של האדם.

מדלן (שם בדוי), אישה נאה ונבונה, בעלת עסק עצמאי מבוסס, כבת 45, נשואה כ- 25 שנים לבעלה, אותו הכירה עוד בהיותה נערה ואם ל- 4 ילדים, תיארה מסכת של חיים משותפים רוויים  בכעס והתפרצויות ללא שליטה, בהם הרגישה שהיא כאדם לא קיימת, מחוקה ורק רצונותיו של הבעל הם שהיו במרכז וכולם, כולל הילדים, היו צריכים לעמוד לרשותו ולספק את צרכיו ומאווייו. עפ”י תיאורה, בעלה הוא זה שקובע לה איך ייראה סדר יומה, מבקר ללא הרף את התנהגותה, כועס ומתפרץ עליה כשרוצה לצאת עם חברות או אפילו לאירועים משפחתיים.

עידית (שם בדוי), כבת 40, עוסקת במקצוע חופשי, נשואה כ-17 שנים ואם ל- 3 ילדים, מתארת מסכת של התעללות רגשית מתמשכת ביחסו של בעלה כלפיה. לפי תיאורה, הוא עצבני מאד, בלתי צפוי ועל כל דבר הוא יכול להתפרץ בכעס תוך שהוא צועק עליה, מקלל, מעליב ומשפיל אותה באמירות חוזרות כגון “את משוגעת וצריכה אשפוז”. הוא זורק ושובר חפצים, משחית רהיטים בבית, במיוחד כשהוא יודע כמה היא רגישה לנושא. התנהגותו החמירה בשנים האחרונות והוא פוגע בה ומכאיב לה ללא מעצורים ולאחרונה, לדבריה, התנהגותו אף קיבלה אופי מפחיד ומאיים ביותר. גם בנה הבכור החל כבר מתייחס אליה באופן דומה, מקלל אותה ובועט בה תוך כדי גיבוי ועידוד הבעל לעשות כך.

עידית ומדלן הן דוגמא לנשים הסובלות במשך שנים מהתעללות נפשית ורגשית מצד בעליהן. לכאורה, כלפי חוץ, המשפחה מתפקדת כרגיל, ולעיתים קרובות, אף אחד אינו יודע את אשר מתחולל בתוכה בין כתלי הבית. הן משתדלות לתפקד היטב בכל תחומי חייהן, מסתירות מאחרים את כאבן ומצוקתן ואף אחד אינו יודע באמת את אשר מתחולל בנפשן.

“אני לא גבר מכה”, “הוא מעולם לא נגע בי, חס וחלילה”, “אף פעם לא הרמתי עליה יד”, ועוד ועוד אמירות שכיחות המבטאות טעות רווחת בקרב רבים, גברים ונשים כאחד, לפיה אלימות היא רק פיזית, מכות, דחיפות, סטירות וכד’. העובדה כי אלימות פיזית פוגעת באחר, איננה מוסרית, אסורה ומהווה עבירה על החוק כבר ידועה בברור לרבים לעומת ההתעללות הרגשית שיכולה להיות שנויה במחלוקת ותלויה בערכיו ובתפיסתו האישית של האדם.

יחד עם זאת, לא ברור עדיין לכולם כי אלימות איננה מכות בלבד. אלימות יכולה להיות התעללות רגשית קשה שיכולה להתמשך במשך שנים רבות הפוגעת בנפשו של האדם. התעללות רגשית היא אגרוף לנשמה. אלימות רגשית נתפסת אצל רבים אך ורק כאלימות מילולית, כלומר, הדברים שנאמרים כגון, קללות, צעקות, עלבונות וכד’.

ההתעללות הרגשית יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות של התפרצויות כעס, צעקות ועצבים ללא שליטה , במילים פוגעות ומעליבות או במסרים שעוברים באמצעות לשון הגוף, למשל, תנועת יד מבטלת ומזלזלת, הבעת פנים, מבט מקפיא ועוד.

להתעללות הרגשית- נפשית יש פנים רבות והיא באה לידי ביטוי באופנים שונים, כגון, הפעלת סנקציות רגשיות, צעקות וקללות, עלבונות, איומים והפחדות, ביקורתיות יתר, האשמות ללא הרף, שיפוטיות, רכושנות, קנאה מוגזמת, לעג והשפלות והפחתת הערך, הסתת הילדים, יצירת תלות רגשית ופיזית מוחלטת ועוד.

התנהגויות אלו נועדו להשיג שליטה על האחר ובמיוחד על נפשו, תפיסתו את עצמו, להחליש ולהקטין אותו, ולהפחית את הדימוי והערך העצמי שלו עד כדי  שלילת ההוויה העצמית שלו והחופש שלו להיות מי שהוא, ערעור ביטחונו העצמי והאמונה בכוחותיו וביכולותיו, דבר שיכול לגרום לו להרגיש חסר אונים ולא שווה.

יש להדגיש, כי אין להסיק מסקנות על פי התנהגות אחת בלבד חד פעמית היות וישנן התנהגויות הנמצאות גם במערכות יחסים זוגיות תקינות אלא רק אם קיים בקשר הזוגי דפוס המתמשך על רצף של זמן של כמה התנהגויות כוחניות ושתלטניות החוזרות על עצמן בעקביות, הנותנות תמונה מציאותית רחבה יותר.

לעיתים, כאשר לא מוצב גבול ברור שעוצר את הפגיעה הנפשית, ההתנהגויות מתעצמות ומחריפות עם הזמן, התדירות בין האירועים גדלה וקיימת גם אפשרות של הגעה לאלימות פיזית.

חלק גדול מהאנשים אינו מודע כלל או מעדיף להתכחש להגדרה הרחבה יותר של אלימות רגשית הכוללת התנהגויות נרחבות יותר הפוגעות בזולת ובעיקר, בנפשו. ניתן לפגוע מאד באחר גם מבלי לגעת בו כלל.

התעללות רגשית יכולה להופיע, הן מצד נשים והן מצד גברים כאחד, אם כי התופעה רווחת יותר בקרב גברים כלפי נשים ולכן, לשם נוחות הכתיבה הדברים יוצגו בלשון זכר, למרות שהדברים נכונים לגבי שני המינים.

יש לשלול אותה מכל וכל, הן כלפי נשים והן כלפי גברים, היות ולאף אחד אין זכות לכפות בכוח את רצונו על האחר, לפגוע ולהשפיל אותו ולשלול ממנו את החופש האישי שלו, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית.

בתחום ההתעללות הרגשית הדברים יותר סמויים, יש יותר מצבים ושטחים אפורים בהם כל אחד מבני הזוג יכול לראות ולתאר אחרת את הדברים מנקודת ראותו. לכן, לעיתים, קשה מאד לשני הצדדים, הן הפוגע והן הנפגע, להכיר בעובדת ההתעללות ולהודות בקיומה. האחד יציג את הדברים כהתנהגות המאפיינת מריבה רגילה בין בני זוג ויטשטש את ההתנהגויות הכוחניות והשתלטניות שלו ואילו השני, יציג את הדברים כפגיעה רגשית מתמשכת ובלתי נסבלת. הדבר נובע מתפיסה שונה של בני הזוג את ההתנהגויות הללו, משמעותן והשלכותיהן, לפיה אותה התנהגות נחשבת ונתפסת בעיני הקורבן כאלימות ופגיעה רגשית ואילו בעיני התוקף, היא נחשבת התנהגות רגילה של ביטוי כעס.

לדוגמא, בעל שכינה את אשתו בכל הזדמנות “סתומה”, “אין לך שכל” ודרש ממנה בשעת ויכוח “תשתקי”, “תסתמי” לא ראה בזה אלימות רגשית כלל והיות ולטענתו, “זו המציאות” והוא “רק” תיאר את המצב.

במשך שנים רבות היה בעלה של מדלן מתנהל בחופשיות בכספים שהרוויחה, בזבז כספים רבים וסיבך אותה בחובות. מדלן חוששת לפעול כרצונה ללא אישור בעלה שמא הוא יכעס עליה. בתיאורה היא מציגה את פנייתה אליו כשיתוף או כהתייעצות אך בבירור יותר מעמיק היא מודה כי היא רוצה את אישורו לפעולותיה מתוך פחד לפעול באופן עצמאי שמא הוא יתפרץ עליה בזעם כשהתפרצויותיו הן, לעיתים קרובות, בנוכחות הילדים או אחרים.

לעיתים, הוא אף מתנגד שתלך לאירועים משפחתיים חשובים היות ובעלי השמחה אינם מוצאים חן בעיניו או שהוא כועס עליהם. כך שאם הוא אינו הולך הוא דורש ממנה שגם היא לא תלך כי “אני החלטתי שאת לא הולכת”. מניסיונה מן העבר כשבכל זאת הלכה הוא היה מעורר מהומות, מקלל, צועק, מאיים ומפחיד עד שהיא וויתרה והפסיקה לעשות דברים שעוררו את התנגדותו. לדבריה, “כל צעד שאני עושה אני חושבת פעמיים”, “הוא לא נותן לי את החופש שלי”, “כאילו הוא אילף אותי”.

אם יש לה כנסים או ימי עיון במסגרת עבודתה שכרוכה בהם היעדרות מן הבית, הוא מצפה שלא תיסע. הוא מערים עליה קשיים רבים ודורש ממנה שתארגן את כל הסידורים הדרושים בטיפול בבית ובילדים בזמן היעדרותה בטענה שזה תפקידה, כשהוא מצידו אינו נרתם כלל לעזרה והכול במטרה למנוע את יציאתה.

מדלן לא מעזה לעשות דברים שגורמים לה הנאה, מחוץ לתפקידיה המוגדרים, כגון, פגישה עם חברות או בני משפחה, יציאה לחוגים או פעילות גופנית בחדר כושר והיא נעה בין עבודתה לבית ולטיפול בילדים בלבד. כתוצאה מכך, קשריה החברתיים דלים ושטחיים, היא מרגישה בודדה, דבר שמגביר את התלות שלה בבעלה.

אלימות רגשית, לרוב, מתרחשת בתוך המשפחה, בין קרובים כמו בין בני זוג או בין הורים לילדים. היא תהליך מתמשך ועקבי לאורך זמן, לפיו אדם אחד מנסה לכפות על אדם אחר את המעשים וההתנהגות הרצויים בהתאם לרצונו ולצרכיו, להשתלט על עולמו הפנימי של השני, לכוון את מחשבותיו, רצונותיו ורגשותיו, לשלול את החופש והבחירה שלו כאדם ייחודי, נפרד ואינדיבידואלי, לקבוע איך תיראה תפיסת עולמו, אמונותיו ואפילו לשנות את אופיו האישי ותכונותיו.

למעשה, אלימות רגשית היא ניסיון של אדם להשתלט על נפשו של מישהו אחר ולשנות אותו כרצונו ובהתאם לצרכיו.

לעיתים קרובות, האלימות הרגשית מתרחשת ללא כל פגיעה פיזית באחר אך השפעתה הרסנית אף יותר. אלימות רגשית אינה משאירה סימנים כמו אלימות פיזית אך היא הורסת ומפוררת את נפשו של האדם.

הפגיעה העיקרית היא בדימוי והערך העצמי של האישה, פגיעה בביטחונה העצמי, באמון של עצמה בכוחותיה ובכישוריה. היא סופגת האשמות וביקורת קבועה על מעשיה ופעולותיה, התנהגותה, מחשבותיה ורצונותיה תוך התעלמות מוחלטת ולפעמים, תוך קהות רגשית שלא לדבר על אטימות רגשית לכאב ולמצוקה שהיא חווה עד להשתלטות כמעט מוחלטת על נפשה. למעשה, הפגיעה המרכזית היא בביטול ושלילת הרגשות והצרכים שלה, המהות והקיום שלה כבן אדם נפרד ואינדיבידואלי ואי מתן כבוד, הכרה וערך למי שהיא.

לעיתים קרובות, נראה כי נשים אלו חוו כבר בילדותן פגיעה קשה בערך ובדימוי העצמי שלהן, “הייתי השפחה של הבית”, אמרה מדלן, אחרת ציינה שהייתה “המשרתת של כולם והייתי צריכה לדאוג לאחיי הקטנים”, “מעולם לא לקחו בחשבון את מה שאני רוצה”.

חלקן גדלו בתוך הזנחה רגשית לפיה לא היו קשובים להן, והן לא קיבלו מענה לצרכים הרגשיים שלהן. הן חונכו להיות קשובות לצרכים של אחרים ולספקם תוך כדי כך שהתעלמו לחלוטין מהצרכים הנפשיים שלהן ומרגשותיהן.

ישנן אלו שלא רק שהתעלמו מהרגשות שלהן וממה שהן היו זקוקות בשלבי ההתפתחות שלהן אלא אף התעלמו מיכולותיהן וכישוריהן ולא ביטאו הערכה כלפיהן, ראו כמובן מאליו את מעשיהן ותרומתן למשפחה ולבית ואולי אף הטיחו בהן ביקורת רבה, נוקבת וקשה. רקע כזה היווה קרקע פורייה לבחירה שלהן בבן זוגן ולכן, זה נראה להן טבעי שזה מתרחש גם במערכת הזוגית שלהן.

זו הסיבה שהן, לעיתים קרובות, לא מודעות לעובדה שהן נמצאות בתוך מערכת זוגית אלימה ולוקח להן זמן רב עד שמגיע הרגע שבו הן לא מסוגלות יותר לשאת ולסבול את המצב והן מתחילות לנקוט בצעדים משמעותיים.

הביקורת הקבועה והמתמדת החוזרת ונשנית שוב ושוב, הנשמעת בעיני רוחה גם מבלי שהיא כבר נאמרת בגלוי, מחלחלת אט אט בתוך נפשה של האישה עד כדי כך שהיא מתחילה בהדרגה לאבד את בטחונה העצמי ומאמינה שהביקורת המופנית כלפיה אכן מוצדקת.

היא לוקחת על עצמה את האשמה, והיא חווה את עצמה כאדם חלש, חסר ערך, חסר אונים, ללא יכולות וכוחות, מפוחד ותלותי. תחושות נוספות שהיא יכולה לחוות הן כאב רב ומצוקה, בדידות, עצב, בושה, ייאוש ואף, דיכאון.

לעיתים קרובות, היא איננה מודעת לעובדה שהיא מוכה רגשית. היא לא מכירה בעובדה שהיא למעשה נתונה למתקפה רגשית קשה, קבועה ומתמשכת. היא רק מרגישה אותה.

במצב כזה, במיוחד שההתעללות הינה רגשית אותה ניתן יותר להסוות ולהסתיר, האישה כבר מאבדת את שיקול הדעת ההגיוני שלה, את שיפוט המציאות שלה ופועלת מתוך פחד ותלות עפ”י תפיסתו של בעלה, רצונותיו וחשיבתו, ללא כל יכולת לראות מה היא רוצה ולתת מקום גם לעצמה, לרצונותיה ולצרכיה. במשך הזמן היא מאבדת את הקשר בין התוצאות הקשות לבין הסיבות שגרמו לכך ואף לוקחת על עצמה את האשמה והאחריות על המצב.

סיבות אלו מונעות מהאישה את היכולת לצאת מהמלכוד בו היא נמצאת ולקבל החלטה רצינית וברורה להציב גבול חד משמעי שהיא איננה מוכנה יותר לקבל ולספוג התנהגויות אלו עד כדי פרידה מבן הזוג הפוגעני.

לדוגמא, כשרותי (שם בדוי) פנתה אלי טלפונית, לאחר שכלו כל הקיצין מצידה ולא יכלה לשאת יותר את המצב, כמו נשים רבות אחרות, לברר על טיפול או השתתפות בסדנא לשליטה וניהול כעסים עבור בעלה היא בקשה ממני, מה שהיא לא יכלה לעשות בעצמה, שאצלצל אליו ואציע לו את הטיפול בעקבות בקשתה. היא אפילו לא ראתה את הצורך החשוב להציב לו את הגבול בעצמה מתוך פחד וחשש מתגובתו. רק לאחר שהסבתי את תשומת ליבה לכך, היא יכלה לגייס מתוכה את הכוח והאומץ לומר לו בעצמה את מה שרצתה לומר לו שאם הוא לא ילך לטיפול והתנהגותו הפוגעת לא תיפסק, היא תיפרד ממנו.

קושי נוסף של נשים אלו, המונע מהן לצאת מהמעגל הסגור, הוא הפיצול שהן עושות בתוכן. פיצול זה הוא בין רגשות האהבה שהן חשות לבן זוגן, האחריות ולעיתים, האשמה שהן לוקחות על עצמן, התלות הרגשית והפיזית, הכמיהה לחום, תשומת לב ולהערכה שהנשים חשות בזמנים של הרגיעה לבין המצוקה, הכאב, ההשפלה, העלבון והפגיעה, הכעס ואף השנאה שהן חשות כלפיו כתוצאה מאירועי ההתעללות הרגשית.

לכאורה, ניתן היה לחשוב שמדובר בנשים חלשות, פסיביות שלא מתפקדות, אך למעשה נשים אלו יכולות להיות נשים משכילות ומוכשרות מאד, בעלות כוחות והישגים רבים במקום עבודתן, עם קריירה מפוארת ומשמשות בתפקידים בכירים בעלי כוח והשפעה רבים.

לעיתים, הן עמוד התווך שעליו עומדת המשפחה כולה וכל נטל הבית והטיפול בילדים רובץ על כתפיהן בנוסף לעבודתן. הן יכולות להיות דעתניות, ביצועיסטיות ממדרגה ראשונה, עצמאיות וחזקות מאד במקום עבודתן או בכלל בתפקודן מחוץ לבית, אך רק מול בן זוגן הן מפגינות חולשה רבה, חוסר אונים, תלות גדולה וקושי רב בהצבת גבולות.

רבות הפעמים, שנשים אלו יודעות בשכלן שהן מוכשרות, חזקות ומוצלחות אך בתוך תוכן, הן מרגישות חלשות, חסרות ביטחון ומנותקות מכל הכוחות הנפשיים והחוזקות שלהן עד שהן הופכות עם הזמן לחסרות אונים ופסיביות.

התעללות נפשית איננה גזירת גורל!

אין שום סיבה שבעולם לחיות תחת הפחדות וטרור נפשי ולתת לנשמה לספוג את כל הרעל הזה. אם זה קשה לבד לאזור אומץ וכוח לשנות את המצב ולצאת מהמלכוד, יש להיעזר בסביבה התומכת ו/או להסתייע באיש מקצוע מתאים ומיומן, שיעזור לנשים אלו וגם לגברים הנמצאים במצב זה, לעשות את החיבור לעצמי שלהם ולכוחותיהם הנפשיים ולחזק אותם מתוך מטרה לקבל את ההחלטה המתאימה והנכונה ביותר עבורם וללוות אותם בדרך ליישומה במציאות. זה לא קל אבל אפשרי בהחלט!

לקבלת סדרת הטיפים כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים, לחצו על הקישור

Read More